די לשביתה באוניברסיטה הפתוחה

נחישות, רגישות ואנושיות

אריאל ירושביץ' — Sun, 07 Jun 2009 07:50:49 +0000

"וכך מתוך הגות נהיה לפחדנים, ואודם הטבעי של עוז ההחלטה ילקה בחיוורונם של הרהורי הלב, ועלילות הרבה נהדרות בכח יורדות ממסלותן מפני החשבונות, ולא עוד יהלמן התואר מעשה". המלט, שיקספיר.

השביתה הזאת, ככל הנראה, הולכת להסתיים בימים הקרובים, וכפי שהתחילה מכל הסיבות הלא נכונות, כך גם סופה יהיה קשה להסבר או להבנה; ערכית, תכליתית או אחרת.

אף צד לא יצהיר כי טעה, או הגזים. אפילו סיום רשמי לא יהיה – רק "השהיה". השביתה תפסק מעייפות. מעין הפסקת אש בה נערכים לסיבוב הדמים הבא תוך שמירה ורענון כל מה שנשאר באסרנל ההרס והארס. עד השביתה המיותרת הבאה, תיהיה זו בעוד חודש או בעוד 5 שנים.

אני לא יודע מי נשבר, מי מצמץ, מי הוכיח נחישות ומי הוכיח אטימות. יהיו ההשגים אשר יהיו (וכל צד מן הסתם יציג אותם אחרת) על דבר אחד לא יוותרו הלוחמים – השכנוע הפנימי חסר הספקות בדבר צידקת דרכם.

אנשים אוהבים מעשים, לא הרהורים. קריאות אלי-קרב ולא שיקול דעת. המלט הוא גיבור טרגי, כי הוא מתלבט יותר מידי. זה שהוא מתלבט האם ומתי לרצוח את אמו – זהו פרט שולי בעלילה. ארגון הסגל לא חטא בחטא ההססנות, וחבל. על כן הוא פתח בשביתה הזאת, המיותרת, האכזרית, שכיתלה לעשרות אלפי סטודנטים את הסמסטר.

הישגי הארגון, יהיו אשר יהיו – לעולם לא יצדיקו את הפגיעה בסטודנטים. אני משער שאילו כל אחד מהשובתים היה בוחן עם עצמו את משקל ההשגים (התיאורתיים כרגע) שהמאבק השיג, מול הנזק שגרם לסטודנטים ולתדמית האוניברסיטה הפתוחה – הוא היה חש כמוני. אבל ההבדל הוא שלנאבקים יש מניע נוסף, ולצערי הוא תמיד חזק מכל נימוק ענייני או מצפוני – להט הקרב, תחושת ה"ביחד" שבמאבק, ה"התחזקות" שבחשיבת יחד. כל כך פשוט, כל כך עצוב. פסיכולוגיה בגרוש – אבל זה המטבע בו נמדד הטבע האנושי.

"Anger is better than despair"

Arnold Schwarzenegger, as T-101. Terminator 3.

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, שביתה באוניברסיטה הפתוחה

המשך השביתה באוניברסיטה – נתוני הצבעה

אריאל ירושביץ' — Tue, 02 Jun 2009 08:08:02 +0000

הנתונים מבוססים על הודעתו של ג'ון מפורום תפוז, אשר נראה לי גורם אמין ומעורה בארגון הסגל. קצת תמוה שאין הנתונים מפורסים באתר אופטימו"מ, אבל ניחא.

לנוחותכם להלן סיכום ההצבעה:

סה"כ מצביעים: 224

155 – נגד השהיית השביתה

55 – בעד השהיית השביתה

14 – נמנעים

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, כח לעובדים, שביתה

מועצת השבט אמרה את דברה

אריאל ירושביץ' — Sun, 31 May 2009 22:36:40 +0000

טוב, הפור נפל, והשביתה באוניברסיטה הפתוחה נמשכת. קראתי כי לפני ההצבעה נערך דיון מקיף ומעמיק, בו הוצגו מגוון דעות, וכן היתרונות והחסרונות של כל החלטה.

אני יכול להניח כי היתרונות והחסרונות דנו ביכולת העמידה של השובתים, מול יכולת העמידה של הנהלת האו"פ, ואיזה צעד ימקסם את ההישגים אשר ניתן יהיה לכפות על הנהלת האוניברסיטה הפתוחה בכל אחד מהתסריטים האפשריים.

ואני אומר - כל הנ"ל אינו רלוונטי. מעניין אותי כמה זמן, הוקדש בדיון לשאלה האם הפגיעה בסטודנטים אכן מצדיקה את השימוש בנשק האכזרי והמלוכלך של השביתה. ניחוש שלי – לא הרבה.

לפיכך יש בכוונתי להמשיך במאבקי המקוון, להמשיך ללמד בכל אמצעי שיהיה ברשותי, ולנסות להציל את הסמסטר הזה לפחות לסטודנטים אשר יש ביכולתי לעזור להם.

אני חוזר וקורא להנהלת האוניברסיטה הפתוחה לנקוט בצעדים חד צדדיים, ככל שהחוק מאפשר זאת, על מנת להבטיח את קיום הסמסטרים הבאים, לא להכנע לסחטנות הצינית, העושה שימוש בסטודנטים כבני ערובה, ולזכור – אנשים אשר פותחים בשביתה בלא להניד עפעף על גב הסטודנים היום, וממשיכים אותה כאילו לא נגרם די נזק, והכל משום שלא קיבלו את כל דרישותיהם להטבות כאלה או אחרות (בין אם מוצדקות ובין אם לאו) - אנשים אלה ינהגו באופן דומה בהזדמנות הראשונה של מחלוקת שעשויה להתעורר בעתיד. עם אנשים כאלה – אין מה לדבר.

וקוריוז קטן בנוגע לפוליטקאים – ארגון כח לעובדים התגאה מספר פעמים כיצד בוועדות הכנסת השונות "נזפו" בהנהלת האו"פ ותמכו בעובדים הנגזלים. אז הינה דוגמא לפוליטיקאי לתפארת, וחבר גדול של העובדים הנאבקים באשר הם, יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט ח"כ זבולון אורלב. הנ"ל יצא באמירות בומבסטיות בכתבה בוואלה בה הוא מנכס לעצמו את ההצלחה בהפסקת השביתה (כל זאת בטרם התקיימה ההצבעה היום) ואף הרחיק לכת ואמר שבשבוע הבא – הלימודים יחזרו לסדרם. כמובן שאין לדבריו ולו צל של ביסוס – אבל מה לא עושים כדי לזכות בתהודה פוליטית?

ארגון הסגל – אם אלה החברים שלכם – אתם ממש בצרות.

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, כח לעובדים, שביתה באוניברסיטה הפתוחה

השהיית השביתה באוניברסיטה הפתוחה – לקראת ההצבעה באסיפה הכללית

אריאל ירושביץ' — Sat, 30 May 2009 23:03:42 +0000

מחר מתקיים כינוס האסיפה הכללית של סניף האוניברסיטה הפתוחה בכח לעובדים. קיבלתי הזמנה במייל, והרהרתי באפשרות להגיע לאסיפה, ולהצטרף כחבר לארגון. הרי לא פעם הטיחו בי ובאנשי סגל אחרים מתנגדי שביתה אמירות בנוסח "אתה חושב שיש מה לשנות בהתנהלות הארגון? בוא, תצטרף, השמע דבריך, תצביע, תשפיע". שקלתי את העניין ברצינות והחלטתי שרגלי לא תדרוך באסיפה המזוהה עם ארגון זה. אז לפני שההצבעה מתקיימת, ולפני שיאשימו אותי בכך ש"לא הגעת – לא השפעת" להלן נימוקי, ולא משנה מה תהיה תוצאת ההצבעה מחר.

1. מעל הארגון האחראי לשביתה מתנוסס מבחינתי דגל שחור של א-מוסריות ואי-מידתיות בהפעלת כוחו – אין אני מעוניין להשתייך לארגון שהיה אחראי להרס סמסטר שלם (ואולי אף יותר מכך) לכ45 אלף סטודנטים.

אני בכוונה כותב "ארגון" באופן עמום משהו, כי אין זה משנה מבחינתי אם שמו הפורמלי של הארגון הוא "כח לעובדים", "ארגון סגל ההוראה באו"פ" או כל דבר אחר. ברור לי כי קבוצה מסוימת בעלת השפעה בסניף האוניברסיטה הפתוחה של "כח לעובדים" היא זאת שקידמה את הפעלת נשק השביתה והביאה בסופו של דבר להפעלתו. קבוצה זאת מן הסתם תשאר בעמדות הכח של הסניף שכן היא ממקימיו ופניו כפניה.

אין לי מה להצטרף לארגון שחלק מהצעדים הלגיטימיים בעיניו הם השבתת הלימודים לצורך השגת הטבות כאלה ואחרות לחבריו.

2. כאשר אני מצטרך לארגון מבחירתי החופשית אני מרגיש מחויב לכבד את עקרונותיו והחלטותיו גם אם הן מנוגדות לשלי – כל עוד אני חבר בארגון. בדרך כלל קיימים גם חוקים ותקנות המחייבים אותי לכך מעבר למחויבות הערכית שלי. כיוון שחלטה אפשרית של ארגון הסגל עשויה להיות המשך השביתה, וכיוון שאני רואה בכך צעד בלתי מוסרי בעליל – הצטרפותי לארגון תגרור ניגוד עניינים (או ניגוד עקרונות) בין מחויבותי לארגון לבין מחויבותי למצפוני. אני לא רוצה להגיע למצב זה.

3. עקרון "יציגות ארגון העובדים" על אף חוקיותה מזכירה לי משטרים חשוכים, והדמוקרטיות לכאורה שבשיטה זאת אינה שונה מהדמוקרטיות באותן משטרים.

אני רואה פגיעה חמורה בפרטיותי, ובחירויות הפרט שלי, מעצם העובדה שמספיק ששליש מהעובדים בארגון בו אני עובד יתאגדו – אני הופך להיות מחויב לדרכם, והם ייצגו אותי בלי שקיבלו ממני שום הסכמה לכך. אהיה מחויב לחוזה קיבוצי שנציגי הארגון ישאו ויתנו לגבי תנאיו עם ההנהלה. הארגון יכריז על סכסוכי עבודה בשמי, וינקה ממשכורתי דמי חבר.

חמור מכך – אמנם הארגון מייצג אותי בעל כורכי, אך מחויבותו אלי לא קיימת. אני לא מקבל דין וחשבון על ישיבות, הצבעות והחלטות הארגון, אלא מתוך הודעותיו לתקשורת. אין לי אפשרות לדעת האם הארגון מקיים עקרונות של מתנהל תקין, וכד'

הנקודה האבסורדית ביותר: הארגון לוקח אותי תחת חסותו בלי לשאול אותי – כלומר למעשה אני חבר בארגון גם אם לא הצטרפתי אליו ולא שילמתי דמי חבר (כי עדיין אין הסכם קיבוצי). אבל, כל זאת רק בערבון מוגבל שכן להשתתף בישיבותיו אני לא יכול (לדוגמא האסיפה מחר) – אלא אם "אצטרף רשמית" ואשלם דמי חבר. כלומר – אני חבר אוטומטית בארגון לצורך מילוי חובותי, אך זכויות יש רק לחברי הארגון ה"בכירים".

אז אמנם כל הנ"ל חוקי –אני לא מתכוון לעשות שום צעד אקטיבי שיקרב אותי לשיקוץ שנקרא "ארגון הסגל באוניברסיטה הפתוחה".

אני סומך עליו שיקרב אותי אליו, ובכח, כפי שעשה עד עתה – הארגון כבר פלש לתלוש המשכורת שלי, לחוזה שלי מול האוניברסיטה הפתוחה, ולכיתה בה אני מלמד. לי זה הספיק.

והנה עדכון נוסף בזכות תשומת ליבו הראויה לציון של עמיתי למאבק בשביתה באוניברסיטה הפתוחה

גם אם הייתי רוצה להצביע והייתי משלם דמי חבר לשנה לארגון, עפ"י חוקת "כח לעובדים" (נהלי שביתה, הפסקת שביתה סעיף 3) בהצבעה על הפסקת שביתה זכאים להצביע רק מי שהשתתפו בשביתה – כלומר זכות הצבעה שמורה רק למי שמסכים עם קו המפלגה. אכן דמוקרטיה למופת.

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, כח לעובדים, שביתה

"כח לעובדים" – דמוקרטי, סובלני ורגיש

אריאל ירושביץ' — Wed, 27 May 2009 11:18:24 +0000

ספונטני כבר אמרנו?

אז ככה. רובכם בוודאי מכירים מהבלוג המקביל האוניברסיטה הפתוחה / שביתה ובמיוחד מפוסט זה את מכתבה האמיץ של שרית בוכריס.

אתם יודעים גם כי כראוי לארגון דמוקרטי הנוהג בסובלנות כלפי דעות שונות מהמעמדה הרשמית אותה כח לעובדים מייצג, פורסמה תגובה מאיימת ומתלהמת באתר ארגון הסגל, תוך האשמת שרית בוכריס בהשאמות בלתי מבוססות, והכל מאחורי הז'רגון הפוליטיקלי-קורקטי-משפטי – כאילו המילה "לכאורה" פותרת את כותבי דברי הבלע מכל אחריות לתוכן הדברים.

למזלינו אנשי הארגון פועלים גם במישור האישי, ושם סובלנותם הרבה ונועם הליכותיהם באים לידי ביטוי במלוא תפארתם. להלן דוא"ל שקיבלה שרית מלא אחר אלא גיל אלבר בכבודו ובעצמו, וכך הוא כותב:

From: Gil Elber [mailto:gil_elber@hotmail.com]
Sent: Monday, May 25, 2009 10:47 PM
To: Sarit Buchris
Subject: RE: קול קורא להפסקת השביתה

גברת בוכריס,
נכנסת לפנטאון "נאלחי האו"פ", כל הכבוד, המשיכי כך.
דרך אגב, פגשתי היום את מר חובב פרץ בקריית חיים והוא טען כי לא חתם על המכתב ואף שאל אותי מה כתוב בו.
אני מקווה שיש לך סיוע משפטי טוב, כי את הולכת להסתבך בגדול…

ללא ברכה כלל.

גיל אלבר

נ.ב. איך קיבלת את הדואר האלקטרוני שלי? הייתכן שהנהלת האו"פ מסרה את פרטיי האישיים לידייך ללא אישורי?! מציע לך להכין תיק קטן עם בגדים להחלפה ומברשת שיניים ושיהיה צמוד אלייך.

רגישותו של מר אלבר להגנת הפרטיות כמובן נוגעת ללב, מה חבל שארגון הסגל אינו נוקט באותה רגישות בצעדיו. מקור כתובות הדוא"ל של שרית הוא אמנם מעניין, אך הרבה יותר מעניין מקור המספרים הסלולריים של כל המנחים ומרכזי ההוראה. הרי ההודעה הרשמית על פרוץ השביתה הופצה ב SMS לכל ציבור הסגל. אני שואל מאיפה לארגון הסגל המספר הסלולרי שלי, שלא נתתי מיזמתי לאיש מהארגון?

מר אלבר יודע כמובן היטב מה צריך להיות בתיק הצמוד למקרה של הסתבכות עם החוק (רק נזכיר שנגד הנ"ל הוצא צו שופט האוסר עליו להתקרב למכללת רמת-גן במשך שבועיים)

לעומת זאת מר אלבר אינו באמת יודע מה דעתו של חובב פרץ ומעליל עלילות שווא על שרית. על מנת לטהר את שמה בפומבי – להלן מכתב מאת חובב פרץ בהמשך לבירור שעשתה שרית:

From: Hovav Perets
Sent: Wednesday, May 27, 2009 12:36 PM
To: Sarit Buchris
Subject: Re: קול קורא להפסקת השביתה

לכל המעוניין,

ביום שני בבוקר התקבל מכתב "קול קורא להפסקת השביתה" בתיבת הדואר האלקטרוני שלי (המכתב לא הגיע משרית בוכריס).

אני מסכים עם כל מילה שנאמרה שם ואישרתי שברצוני להצטרף לתומכים במכתב.
בשלב זה לא ידעתי בכלל ששרית בוכריס עומדת מאחורי מכתב זה (שרית לא שלחה אותו אלי כדי למנוע החלטה בלחץ למראית עין).
כשפגש אותי גיל אלבר ביום שני ושאל אם חתמתי על המכתב של שרית – לא ידעתי על מה הוא מדבר.
פרט לכך, באותו מפגש אקראי עם גיל אלבר, שהגיע במטרה למנוע את קיום השיעור שלי בקרית חיים, נאמר לי על ידו כי אני עושה טעויות מאוד גדולות בכל היחס שלי לקיום לימודים בשביתה ושאני אפגע מזה בתום חתימת ההסכם.
מכאן שארגון המנחים השובתים ונציגיו מבהיר בצורות מאוד ברורות ש"שוברי השביתה" יפגעו. כרגע לא ברור איך בדיוק, אבל נראה שחברי הארגון חושבים שאחרי ההסכם המתגבש, הם לא רק ילמדו בכיתות אלא אף ישבו בכסא הנשיאה ודיקן הלימודים.
נראה שכמה אנשים פספסו פה את מטרת הפעולות שלהם.
נראה כי המטרות הן לא המנחים אלא הארגון.
בתקווה לעתיד טוב יותר,
חובב פרץ

עדכון אחרון – כרגע מספר החתומים על המסמך הקורא להפסקת השביתה עומד על 127 – לפי מיטב ידיעתי בהצבעה בה הוחלט על הפתיחה בשביתה נכחו פחות מ200 איש (הפרוטוקולים עדיין חסויים אז אין לדעת בוודאות) דבר אחד ברור – אין הסכמה כלליית וגורפת לשביתה, וכמות המתנגדים היא ככל הנראה דומה לכמות המצדדים. ההבדל היחיד הוא שכמות המתנגדים עולה עם כל יום שביתה נוסף.

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, כח לעובדים, שביתה באוניברסיטה הפתוחה

החידה השבועית לילד הדקונסרוקטיבי

אריאל ירושביץ' — Tue, 26 May 2009 12:45:51 +0000

לאחרונה התארחה בפורום תפוז דר' ליאת יקיר-טמנג אשר פרט להיותה חוקרת מתחום הגנטיקה במכון ויצמן, היא גם ממקימי "כח לעובדים" ורכזת מחוז השפלה בארגון זה.

ליאת נתנה קצת רקע חשוב ומעניין על כח לעובדים, וענתה באופן מנומס ומלומד לשאלות חברי הפורום.

גם אני שאלתי שאלה על מידתיות:

שלום ליאת,

ראשית ברצוני להודות על הזמן שאת מקדישה לפורום זה, והתרומה שאת תורמת להבנת צדדים שלא תמיד באים כאן ידיד ביטוי.
אני מניח שאת יודעת כי אני נמנה עם מתנגדי השביתה ה"אקטיביים". מצד שני, כפי שהזכרתי במספר מקומות, אני בהחלט לא רואה בעצמי ניאו-ליברל השולל כל זכות התארגנות ו/או מאבק מהעבודים. למעשה עמדתי האידאולוגית הרבה יותר קרובה לזו שמיוצגת ע"י "כח לעובדים" מאשר, לדוגמא, לזו שיוצגה ע"י טומי לפיד ז"ל.

כפי שצינתי בהזדמנות אחרת, אחת הסיבות למאבק המר שאני מנהל נגד השביתה היא הזילות שהיא גורמת למאבקי עובדים צודקים אחרים (בעניי כמובן). רוצה לומר – אם מאבק הסגל בפתוחה דינו (מבחינת העוול שנגרם לעובדים) כדין מאבקם של עובדי ניקיון המועסקים ע"י קבלן, יתכן שהדבר מחליש את מאבקם של עובדי הנקיון, ולאו דווקא מחזק את מאבק הסגל.

מצד אחד, אין חולק על כך שסעיפים מסוימים בתנאי סגל ההוראה דורשים שיפור (המשכיות, תנאים סוציאליים וכד').
מצד שני, חוסר ההתייחסות לגובה השכר כחלק מהתנאים הכוללים, למעמד הסוציו-אקונומי של ציבור העובדים, ולפגיעה בציבור הסטודנטים הוא מאוד בעייתי בעיני.

שאלתי איפה, היכן לדעתך עובר הקו בין מאבקים על זכויות בסיסיות, לבין מאבק (לגיטימי בפני עצמו) על הטבות, ואיזו פגיעה בזכויות / הטבות העובדים מצדיקה פגיעה בציבור חלש שאינו צד במאבק?

בניסוח אחר, ניקח דוגמא היפותטית: נניח שעל פיתוח ותחזוקת מערכות המחשוב בביטוח לאומי אחראית חברת הי-טק גדולה (נניח נס טכנולוגיות). העובדים בחברה מועסקים בחוזים אישיים פתוחים, ויכולים להיות מפוטרים בהתראה של 30 יום מראש, ללא כל הסבר (לא ממש חוקי בימינו, אבל נניח לצורך הדיון). יותר מכך – חלק מאנשי ה IT מועסקים כעובדי קבלן לתקופות של בין 3 ל 6 חודשים.

בתקופת ההעסקה – כולם מועסקים במשרה מלאה וכולם מרוויחים מעל X אלפי שקל לחודש ברוטו, וממשכורתם מופרשים ביטוח מנהלים / פנסיה כחוק.
שאלתי היא, האם קיים X שעבור משכורות גבוהות ממנו, לדעתך, השבתת שירותי המוסד לביטוח לאומי לא תהיה מוצדקת, משום הפגיעה הבלתי מידתית בציבור לקוחות המוסד, על אף העובדה שזהו כלי המאבק העיקרי של עובדי "נס טכנולוגיות" (שום קשר לחברה האמיתית).

תודה רבה,

אריאל ירושביץ'
מנחה באוניברסיטה הפתוחה

קיבלתי שתי תשובות, האחת מחברת ארגון ופעילה נמרצת בפורום תפוז – dror8000

אנסה לענות
השימוש בצו הקטגורי של קאנט אליו אתה מוביל בעייתי ולאקאן טוען שהוא מוביל לדברים נוראים  .
לדעתי צריך להתייחס לדברים אחד אחד ולכן אריאל אין ברירה אלא להתייחס לדוגמא שלנו  .
בהרגשה שלי לא היה מוצא אחר אלא שביתה,ולמרות שהרבה שסטודנטים נפגעים ,גם אנחנו נפגע אם לא נשבות .
וגם לדעתי בסופו של דבר השביתה לטובתם אם מסר ירון אמרה היום שאין הכוונה לבטל את ההנחייה המוגברת .
דיברתי עם מנהל מכללה שהיה מאד מודאג מכך ,כך שזו אינה פראנויה .
מקווה שעניתי קצת .
אני מתלבטת אם ללכת בימים הקרובים  למשמרות אכיפה ,פייר אני מפחדת מאלימות שוב  ,אני מרגישה שהתגובות בפורום נהיו מאד תוקפניות ויש לי ילדים קטנים בבית שאני אחראית להם

והשנייה מדר' ליאת יקיר טמנג עצמה:

מידתיות

שלום רב לך אריאל,

מצטערת שרק עכשיו אני מתפנה להשיב על שאלתך (הילדים…),

חשבתי בכובד ראש על שאלתך.ותראה אריאל, אני משקיעה הרבה מאוד מזמני ופועלת למען זכויות עובדים במסגרת הארגון וגם לפניו. מתוך ניסיוני בשנים האחרונות במאבקי עובדים לא מעטים בארץ: גם של עובדים מוחלשים וגם של עובדים מאוגדים מהדור הישן בחברות שעברו הפרטות, אני יכולה לומר שכל הסיפור של השבתה הוא נושא מאוד קשה ומאוד לא טריוויאלי. השבתת מקום עבודה ע"י עובדים הוא צעד שמכיל בחובו סכנות רבות מאוד הן לטווח הקצר ולטווח הארוך. השבתה משמעה לכניסה למלחמה פנים מול פנים מול המעסיק שלך, עימו אתה רוצה לדור בכפיפה אחת גם אחרי השביתה.
העובדים שמובילים את השביתה או שמסומנים כמובילים אותה או "ממרידים" לוקחים על עצמם סיכונים רבים ואף עובד לא יסכן את פרנסתו ומשפחתו בצורה כזו עבור השמנת. עובדים יוצאים לשביתה, בעיקר שביתה ממושכת ובכלל מעזים להתארגן בחשאי מתחת לאפו של המעסיק רק כשכלו כל הקיצין מבחינתם וכשהם מרגישים מנוצלים, או שהמעסיק נוקט מולם באופן חד צדדי בצעדים שפוגעים בהם, לעיתים נגד חוקי עבודה או נגד הסכמים קודמים.
אני מזמינה אותך לחקור את הנושא ולבדוק מדגמית סכסוכי עבודה של השנה האחרונה לדוגמה,(בייחוד במדינה שלנו בה למעסיקים יש כוח רב) ואני מטילה ספק רב בכך שתמצא שעובדים השביתו מפעל/מוסד בשביל עוד כמה מאות שקלים למשכורת בעלת 5 ספרות או בגלל מספר נוסחים בחוזה העבודה שלא מוצאים חן בעיני העובדים.
עובדים יסכימו לבלוע הרבה צפרדעים, בייחוד במשק בו אחוזי האבטלה גבוהים, משום שכל עובד יודע שיש 10 אנשים שמחכים בחוץ למשרה שלו שתתפנה.
מלבד זאת, גם ההשוואה שאתה עושה בין השבתת הביטוח הלאומי שכוללת אי תשלום קצבאות למיליוני אזרחים נזקקים וקשישים לבין השבתת אוניברסיטה פתוחה אינה מידתית בעליל. גם ההתעלמות שלך מאחריותו של המעסיק לניהול מו"מ הוגן עם העובדים למניעת שביתה בעייתית בעיניי. אם תבדוק טוב תראה שבגלל שהשבתה היא אקט כ"כ מסוכן הדורש אנרגיות אדירות והתגייסות של העובדים, העובדים אינם ממהרים להשתמש בכלי נשק אחרון זה ומסכימים לשבת למו"מ זמן רב לפני ההחלטה על צעדים ארגוניים ועל פי רוב בתחילה יהיו אלו עיצומים ושביתות אזהרה ולא ישר שביתה מסיבית ופגיעה בצד השלישי.
איפה האחריות של המעסיק כאן? הרי המעסיק יכול לפתור את הסכסוך ברגע שירצה, המעסיק הוא זה שמותח את החבל בכדי שה"לקוח" שנפגע יפעיל לחץ על העובדים ויעשה לו את העבודה. המעסיק וההנהלה הם אלו ש"לא רואים בעיניים" אף אחד אלא רק את השמנת והרווחים הגדולים שהם עלולים להפסיד אם יתנו קצת יותר לעובדים.

המשבר הכלכלי האחרון הוכיח מעל לכל ספק שהמעסיקים הגדולים הם אלו שלא אחראים והם אלו שלוקחים סיכונים אדירים על גב העובדים והציבור בכדי למקסם את הרווחים שלהם, רווחים אדירים לחשבונות בנק מנופחים עוד יותר (ממש לא מלחמה על הלחם אלא על החמאה שעל השמנת שמעל השמנת, אם יש דבר כזה בעצם) הייתי מצפה שתייחס גם לזה.

אפילו הכלכלנים האמריקאיים מהמובילים בעולם שעד לפני שנה דיקלמו את מילטון פרידמן ומודל היד הנעלמה שלו מתוך שינה, פרסמו הצהרה מאוד מרשימה (הצהרת הכלכלנים) בה הם מודים בפה מלא שאיגודי עובדים הם בלם חיוני ונחוץ לכלכלה בריאה
כאן המקור:
http://epi.3cdn.net/bd6cf59951758ee8f9_lcm6iv2yk.p…

מאוד צר לי שבחרת להילחם בשביתה של חבריך המנחים אך כזו זכותך. יצא לי לדבר עם הרבה מנחים במהלך המאבק הזה ומכל הלב אני משוכנעת שהמאבק שלהם הוא מאבק צודק, ולדעתי הם מנהלים אותו בצורה מאוד הוגנת כלפי הסטודנטים (גם אם הם לא חשים כך). לא פגשתי ביניהם אנשים שמרוויחים 5 או 6 ספרות ומגיעים במרצדסים למכללה, אלא פשוט אנשים שעושים את עבודתם נאמנה ומחזיקים על גבם את כל המוסד הזה שנקרא האוניברסיטה הפתוחה שקיימת כבר 30 שנה ועדיין מפטרת אותם סמסטר אחר סמסטר ומתייחסת אליהם כשקופים במערכת, אותי זה מרתיח!

מאחלת לך לילה טוב,
ליאת

אז אולי אתם ילדים תוכלו לעזור לי למצוא מבין שורותיו של הניסוח הרהוט והמלומד היכן יש התייחסות, ולו ברמיזה, לשאלתי, או אולי אפילו תשובה? ככל שקראתי יותר את תשובותיהן של המגיבות, איבדתי יותר יותר את הקשר לשאלתי המקורית. כל שאני רואה זו הטפה צדקנית בנוגע לדרכי פעולתו של הארגון אותו הן מייצגות ושלילת הלגיטימיות של עצם העלאת השאלה הפשוטה ששאלתי.

Tagged: כח לעובדים, תגובות

על דם אדום ודם כחול (או למי יש הכי גדול)

אריאל ירושביץ' — Fri, 22 May 2009 16:36:49 +0000

במהלך הדיון הסוער בנוגע לשביתה באוניברסיטה הפתוחה בפורום תפוז, אחת ממנהיגות המרד התקוממה על כך "שיש 2 מעמדות בפתוחה הסגל הבכיר והשאר בעיני זה לא בסדר אין להם דם אדום יותר"

(להלן הקישור להודעה)

לנוחותם של אלה אשר אינם מצויים בהמטולוגיה של מאבק הפועלים (אין הכוונה למאבק על הדחתו של מנכ"ל בנק הפועלים), להלן הסבר על הבדלי המעמדות והקשר (או העדרו) לצבע הדם של סגל ההוראה.

הרגישות לתארי כבוד, שמות ומעמדות פורמליים היא אחד הדברים שמייצגים היטב את גישת ארגון הסגל וחבריו. סלחו לי על הפסיכולוגיה בגרוש – אבל רגישות זו נראית לעיתים כמו נסיון להוכיח למי יש יותר גדול – ומי שצועק הכי זה חזק הוא בדרך זה שיש לו סיבה להסתיר את אונו האמיתי.

מה כל כך מפליא בכך שיש באו"פ סגל בכיר ו"כל השאר"? ראשית יש לציין שאין זה המצב לאשרו. יש באו"פ סגל בכיר, יש עובדי מנהלה, יש מרכזים ויש מנחים. כל אחד עם מעלותיו, מעמדו ותגמולו.

ההתעקשות של ארגון הסגל לא לכנות את חבריו "סגל זוטר", לא להשתמש במושג "מנחים" אלא "מרצים" ועל עוד כל מיני זוטות, היא פשוט מביכה. מי שכואב לו על כך שמכנים אותו "סגל זוטר" ככל הנראה אין לו שום דבר אחר להתגאות בו. אני מנחה – וטוב לי עם ההגדרה. אני חושב (ומכיר אישית) שיש הרבה מאוד מנחים בעלי יכולות הוראה העולה בהרבה על יכולות ההוראה של פרופסורים עם קביעות באוניברסיטאות. יש בכך גם הגיון – המנחים עוסקים בהוראה, בעוד הפרופסורים עוסקים בעיקר במחקר, ורבים מהם מתייחסים לתפקיד ההוראה כאל מחויבות בלתי רצויה.

יחד עם זאת, יש מרחק עצום בין הדרך שעובר מנחה על מנת להגיע למעמדו, לבין הדרך שעובר איש אקדמיה בכיר. כל הנדרש מהראשון הוא תואר אקדמי, בד"כ תואר מוסמך, אבל לא תמיד, ויכולת ביטוי טובה. מדובר ב3 עד 5 שנות לימוד על תיכוני + כמה שורות של נסיון הוראה בקו"ח. לעומת זאת, איש סגל בכיר, נדרש לכ 10 שנות לימוד אקדמי, פרסומים בכתבי עת מוכרים, בתר דוקטורט (לעיתים שניים), המלצות מאנשי אקדמיה, סינון קפדני ויכולת מחקר מוכחת. בכל השנים האלה החוקר הצעיר עובר בין מקומות עבודה, לא שומר על רצף תעסוקתי, משתכר במשכורות מאוד צנועות ובד"כ ללא תנאים סוציאליים בסיסיים. גם לאחר כל אלה – הנ"ל יועסק כמרצה ללא קביעות ובסביבות גיל 40 (אלא עם כן מדובר במטאור שסיים את הדוקטורט שלו בגיל 16) יזכה להצטרף לחוג המצומצם של אנשי אקדמיה בכירים. עם כל הכבוד למנחים ומ"ה – יש הבדל עצום בינם לבין הסגל הבכיר. לא בצבע הדם, אלא ביכולות המוכחות, בהשקעה בקריירה ובסיכונים שכל אחד לקח על עצמו על מנת להגיע למעמדו הנוכחי. אז די כבר עם השטחת המציאות. אנשים אינם שווים זה לזה, ולא משנה כמה יצעקו אנשי "כח לעובדים", אנשים ישארו שונים זה מזה, ועם העובדה הזאת כולנו נאלץ לחיות. זכויות לכולם זה בסדר, אבל השוואה בכח של כל אדם לרעהו, ללא קשר לכשרונו או השקעתו, היא במקרה הטוב עיוורון למציאות ובמקרה הרע מניפולציה זולה

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, תגובות

יש גבול – אין גבול

אריאל ירושביץ' — Wed, 20 May 2009 08:33:00 +0000

אין גבול לחוצפה, אין גבול לעיוורון, אין גבול לציניות, ואין גבול להתממות של ארגון "כח לעובדים" – הכח המניע מאחורי השביתה באוניברסיטה הפתוחה - אשר להלן יכונה "הכח".
מזה זמן שאני רוצה לפרסם פוסט בנושא, אז הינה דוגמא תמציתית לכל הנ"ל כפי שבאה לידי ביטוי במסמך שהכח פרסם לכל חברי סגל ההוראה וההנהלה באוניברסיטה בפתוחה.
למי שזמנו קצר להלן תקציר ההברקות מהמסמך (למרות שכל חומר עזר כתוב מותר בשימוש בזמן המבחן הלא פשוט להגיון הבריא, למי שעוד עוד נותר כזה).

המסמך עוסק בסיוע פיננסי לשובתים. ומטרתו כפולה:
1. מטרה גלויה – להציג לעובדים שלא קיבלו את משכורתם פתרונות חלקיים למצוקה הכספית אליה בוודאי חלקם נקלעו כתוצאה מכך. מטרה לגיטימית וראויה.
2. מטרה סמויה – להזכיר להנהלה ולגורמי צד ג' כמה קשה מצוקת השובתים. גם זאת בסה"כ מטרה לגיטימית והאמצעי אף הוא לגיטימי במאבק.

המדהים הוא איך המסמך מפספס את שתי הנקודות, בכשרון הכל כך אופייני לכותבי "הכח".
אחרי המבוא הרגיל, והפיסוק הצורם בכותרת (תעשו לפחות הגהה אלמנטרית למסמכים: לא נהוג לשים שני סימני נקודתיים באותו משפט, בוודאי לא בכותרת; לשם כך משתמשים בקו מפריד) מגיעות מספר עצות.
הראשונה שבהן (תחזיקו חזק): "… לקיחת הלוואה דרך סניף הבנק בו מתנהל חשבון העו"ש (חשבון העובר ושב, בלשון העם) שלך."
באיזו קלות שולחים אנשי כח לעובדים את חבריהם שלא קיבלו משכורת לקחת הלוואה מהבנק, צעד לא טריוויאלי כלל במציאות הבנקאית של ישראל. איזה זלזול באינטליגנציה של הקוראים – מה, משהו לא ידע שיש אפשרות כזאת? ויש המשך "… הלוואות קצרות מועד מוצעות גם על ידי חברות האשראי". ואללה! איך לא חשבנו על זה.
שימו לב שהכותבים (שכרגיל אינם חתומים בשמם על המסמך) אינם בהכרח עובדי הפתוחה שלא קיבלו משכורות. בהחלט יתכן לעומת זאת שהם אנשי ה"כח", שדווקא כן קיבלו משכורת הממומנת על ידי דמי החבר ששילמו החברים מסגל ההוראה.
בהמשך יש גם אופציה מאוד מסויגת לקבל הלוואה "ממקורותיו הפנימיים של הארגון" אך זאת רק לאחר בדיקת האפשרויות בבנק, והצגת שני תלושי משכורת אחרונים…
אבל השיא הוא ללא ספק הסעיף הלפני אחרון: "בהזדמנות זו, אנו שבים וקוראים לכל אלה שטרם שילמו את דמי החבר לשנה הקרובה לעשות זאת בהקדם. …" כאן המסר מתחיל להתבהר – חברים אם אתם מתקשים לשלם דמי חבר, גשו בבקשה לבנק, קחו הלוואה ותתחילו לשלם, יא עלוקות!
כמה עיוורון וחוסר טקט צריך בשביל לכלול סעיף זה במסמך המדבר על סיוע פיננסי? אי אפשר היה להזכיר את חובת תשלום הפרוטקשן בהזדמנות אחרת? אין בן אדם אחד ב"כח" שרואה את האבסורד? כנראה שלא.

Tagged: ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, כח לעובדים

1984 עד 2009 – השיחדש של "כח לעובדים"

אריאל ירושביץ' — Mon, 18 May 2009 11:17:15 +0000

בניגוד למה שככל הנראה חושבים רוב רובם של בני העשרה בארץ, "האח הגדול" הוא מושג שהופיע הרבה לפני תוכניות הריאליטי.

באותו המקום, הופיע גם המושג "שיחדש" שהשליטה בו דורשת מהדובר יכולת "דוחושב" שמשמעותה "האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת".

מסתבר אם כן שהחזון העגום של ג'ורג' אורוול לא מת עם נפילת ברית המועצות - הוא חי ובועט בכל מילה של "כח לעובדים". להלן רשימה חלקית ביותר של מושגי השיחדש בגרסת 2009. כולם מוזמנים להוסיף!

הסברה – כניסה רעשנית והמונית לכיתה, תוך הטחת עלבונות קשים כלפי שובר השביתה, ללא שום נימוק או הצדקה לפגיעה בסטודנטים
"המאבק הוא לא על כסף" – לכן אנו חוזרים ומזכירים איך אחרי אקרובטיקה מתמטית לא מבוטלת, הצלחנו למצוא פעילות (הנחייה טלפונית) עליה מקבלים פחות משכר מינימום לשעה
חוסר יציבות תעסוקתית – להיות מועסק באותו מקום 15 שנה, ולא להבין שכנראה זה ימשך עד הפנסייה (ידוע גם בתור "פרדוקדס המנחה" – תודה לבלוג המקביל על אבחנה זו)
ראיה חד צדדיות – השקפתם של מתגדי השביתה
ראיה רב צדדית – השקפתם של השובתים
זכויות אלמנטריות – שכר באחד משלושת העשירונים העליונים במשק, קרן השתלמות, לימודים חינם למשפחה, הזכות להתאגד, לשבות ולצעוק
זכויות שהן מותרות – זכותו של הסטודנט ללמוד את הקורסים עליהם הסטודנט שילם, הזכות להתנגד לשביתה, הזכות להמשיך לעבוד למרות השביתה
בית הדין לעבודה – לא המקום בו פותרים סכסוכי עבודה

חידושים מה 21 במאי:

שקיפות (1) – אחד המאפיינים של מנהל תקין. כוללת חשיפת פרוטוקלים מישיבות, אופן קבלת החלטות מרכזיות וכד'. הדרישה אינה חלה על ארגון "כח לעובדים" מחשש שהבנת דרכי פעולתו הפתלתלות תגרום להנהלת האוניברסיטה הפתוחה לשגר טילי שיוט אל עבר חדרי הדיונים של הארגון
שקיפות (2) – הדרישה מהמתנגדים לשביתה באו"פ להזדהות בשמם המלא בכל פרסום אינטרנטי. שוב, מהנימוקים הנ"ל, אנשים המזדהים עם השביתה פטורים מדרישה זו

תודה מיוחדת לבעז, הסטודנט רחב האופקים שהכיר את המושג, ובכך נתן לי את ההשראה לפוסט זה. תוכלו לקרוא כאן את עמדתו בנוגע לשביתה

על יכולת ההסברה של משמרות המאכיפה* – ועוד מפגש שעבר בשלום

אריאל ירושביץ' — Sun, 17 May 2009 22:40:50 +0000

היום היה לי מפגש הנחייה, שבניגוד לפעמים האחרונות נערך במקום שהיה ידוע היטב לארגון הסגל ומשמרותיו, אם כי מאובטח בקפדנות. בתחילת השיעור נכנסה חברת סגל בכיר שהיתה באיזור, ואמרה שהיא הגיעה להסכמה עם "ארגון הסגל", כך שחברי "ארגון הסגל" יעברו בין הכיתות, ויוקצו להם מספר דקות לביצוע פעילות הסברה, ובתמורה – הם לא יפריעו להמשך השיעור.

למעשה מדובר ברעיון שהעליתי מזמן, ואף הצעתי לחברי ארגון הסגל מספר פעמים (אני הייתי אף נדיב יותר והצעתי רבע שעה של הסברה על חשבון השיעור).

וראו זה פלא – הזמן עבר, השיעור התקדם – ואף נציג של ארגון הסגל לא הגיע. מה שמביא אותי למסקנה העגומה הבאה:

בשביל פעילות הסברה, צריך איזשהו תוכן, אותו יש להסביר. צריך גם יכולת רטורית מסוימת על מנת להסביר אותו כהלכה, צריך להיות מסוגל להסתכל בעניים לסטודנטים שהם הנפגעים העקריים של השביתה הזאת, ולבסוף – צריך להיות מוכן לענות לשאלות, שייתכן ויהיו קשות, מצד הסטודנטים. כל אלה, כפי שכבר ראינו באינספור דוגמאות אחרות (ע"ע הראיון בגל"צ) אינם בדיוק הצדדים החזקים של "ארגון הסגל".

מה שהם יודעים לעשות זה לצעוק, להטיח עלבונות להשמיץ ו"לפוצף" מפגשים. "יאללה בלאגן" זו מבחינתם פעילות הסברה. כשהם מוזמנים לבצע פעולת הסברה אמיתית, הם קצת יוצאים משיווי משקלם, וממלאים את פיותיהם מים.

טוב, לפחות השיעור עבר בשלום.

——–

* תודה על מטבע הלשון ליוצר הבלוג התאום

(הבלוג הישן)